תפריט
מאי 23, 2018
זמן קריאה: 7 דקות
למי כדאי לקרוא (AKA קהל יעד): מנהלי מוצר שלא מסוגלים להפסיק לראות מוצרים בכל מקום ו-"ברנרים" סקרנים.
אם מידברן כבר הפך לכזה פופולרי, אז אני יכול להרגיש נוח לכתוב לכם על סקס, סמים וטכנו, נכון? יופי, מעולה. בואו נפרק את מידברן לגורמים, נסתכל עליו קצת כאל מוצר וסטארטאפ, ונבין את הדבר המדהים שאנחנו עדים לו.
דיסקליימר – הפוסט הזה יעשה היגיון, בגדול, למי שמכיר את מידברן, Burning man וכו'.
מאחר ובשבוע שעבר כל תעשיית ההייטק כמעט והושבתה בעקבות מידברן, אז אני מניח שהרבה מכם מכירים.
בואו נקים אירוע, האמת, עיר זמנית, רווית חוויות חוצות ומערערות גבולות של חמשת החושים. מעין "הפסקה מהחיים", בלי תפיסת זמן. עם אומנות חתרנית, חופש מיני, מסיבות, המון אלכוהול, סמים, ואפילו… אהבת חינם. כל אחד יכול ללבוש מה שהוא רוצה (או לא ללבוש כלום), להגיד (כמעט) כל מה שהוא רוצה, ובכלל להתבטא (כמעט) בכל צורה אפשרית. מקום בו אי-וודאות יהיה ערך נחשק, והכל יהיה מבוסס על ערכי נתינה ללא תנאים, וללא שימוש בכסף כלל.
אבל… יש גם קאצ' פיצפון.. העיר תהיה במקום נידח, במדבר. בחום אימים, ובלי טכנולוגיה כמעט בכלל. כל מה שצריך לסחוב, יסחב ביד. בחום. במדבר. המשתתפים יתאגדו וייצרו מחנות נושא, וביחד עם שאר חברי המחנה, כולם יעבדו למען מטרה משותפת. כן, אמרתי "יעבדו". כולם יבנו את המחנה יחד. כולם יבשלו יחד. כולם ינקו יחד.
אם מישהו היה מספר לי על הרעיון הזה למוצר, הייתי ישר אומר שאין שום סיכוי שזה יעבוד. והייתי טועה כמובן. הרי זה קיים…
יש מוצרים שלא דורשים חינוך שוק. השוק כבר מחונך. למשל, אם אמציא סוג חדש של דפי נייר, הלקוחות הפוטנציאליים שלי ידעו, שהם יכולים לכתוב על זה או להדפיס על זה. לא נדרש חינוך שוק.
רוב המוצרים החדשניים דורשים הרבה חינוך שוק, כי השוק לעיתים לא מבין את המוצר, או איך שהוא פותר את הבעיה שלו.
Burning man התחיל לפני 32 שנה, די בטעות, בתור מוצר א' ולאט לאט התפתח להיות מוצר ב', מוצר ג', עד המוצר שהוא היום (AKA אבולוציה של מוצר). בהתחלה קנו את מוצר א', ואז את מוצר ב', וכן הלאה. אבל לא יכלו ישר לקנות את מוצר ב'. היה חובה לעבור דרך מוצר א'.
לאט לאט חונך השוק. השמועה על Burning man החלה להיות מופצת, והצטרפו ה-early adopters. אנשים ששמעו על זה בפעם הראשונה אמרו "איכס", כמה שנים לאחר מכן "הממממ…", וכמה שנים לאחר מכן "יאללה, בוא ננסה את הדבר המגניב הזה".
וכך, לאט לאט, מ-20 משתתפים ב-1986, היום מגיעים ל-Black Rock כ-70 אלף איש. צמיחה איטית שמסתכמת ב-3500% לאורך 32 שנים. הולי פאקינג שיט זה מטורף.
מה שיוצא דופן ב-Burning man, זה שהחינוך מעולם לא פסק, ולעולם לא יפסיק. כל שנה השוק מתחנך. כל שנה המשתתפים יוצרים משהו מעט חדש, מעט שונה, והיצירה הזו היא מה שהופך את Burning man להיות מה שהוא. וכתוצאה ישירה מכך, מתחנך לו השוק אט-אט.
ולכן, Burning man, או שאר האירועים האזוריים, בחיים לא היו תופסים אילו היו נוחתים עלינו במכה. היינו צריכים להתחנך מהצד שנה אחר שנה.
דמיינו שפייסבוק לא קיים, ואני ישר בא ומוכר לכם את פייסבוק, אבל ממש כמו שהוא היום. לא את המוצר הראשון שהוא היה, כשצוקרברג ישב ופיתח לו שם במעונות בתחילת שנות ה-2000. הייתם קונים, נכון?
ואם נניח מכוניות לא קיימות, ואני ישר בא ומוכר לכם מכונית דגם 2018, ולא את הדגם הראשון של פורד, הייתם קונים, נכון?
אבל דמיינו ש-Burning man לא קיים, ואני בא ומוכר לכם את האירוע כמו שהוא היום – פשוט לא הייתם קונים, כי לא עברתם את החינוך שהנדרש (חוץ מה-early adopters).
על מנת לקנות את המוצר שיש היום, העולם (AKA השוק) היה צריך לעבור, להתפתח, להתקדם, ולהתחנך. Burning man זה המוצר עם ה-Market education הכי קונסיסטנטי שראיתי מימי (בבקשה כתבו לי אם אתם חושבים אחרת).
אולי Burning man התעסק בערכים כל כך שורשיים ובסיסיים, שזה היה קשה מידי לאנשים. אולי Burning man נגע בסתירות קיימות בבני האדם, וזה הפחיד אותם. אולי הנורמה הייתה כל כך שמרנית, ולא נתנה לדבר לחדור. ואולי Burning man הקדים את זמנו.
מוצרים שמקדימים את זמנם, בדרך כלל לא מצליחים, כי הרווחים מהמכירות (אם בכלל קיימים) לא שווים את ההשקעה והמשאבים. בדרך כלל עושים pivot למשהו חדש. אבל כשמסתכלים על Burning man, כל מערכת הערכים שונה. המטרה אינה רווחיות, אלא כנראה פשוט לחוות, לחיות ולהיות.
מה שבטוח, כמות האנשים אינה המדד להצלחה. גם אם Burning man יקטן מ-70 אלף איש בחזרה ל-5000, עדיין הייתי אומר שזו הצלחה. ולמה?
כי הוא פשוט עדיין קיים. זו המטרה שלו. לא כסף, ולא צמיחה. כל עוד Burning man והאירועים האזוריים עדיין קיימים, זה אומר שהמוצר הזה לא הפסיק להצליח.
האם Burning man הקדים את זמנו? ל-Burning man אין כל קשר לזמן. הוא מוצר על-זמני. הוא היה יכול להתחיל היום, ומה שהיה קורה, זה שבעוד 32 שנה, הוא היה מגיע בדיוק לאותה הנקודה.
אבל הדבר שהכי הכי מרתק בכל הסיפור היוצא דופן הזה, הוא שהמוצר הזה כאילו שהוליד את עצמו.
המשתתפים הם במרכז המוצר. המשתתפים הם מי שיוצר את המוצר. המשתתפים (AKA משתמשים) כל שנה הוסיפו ושינו מעט פה ושם (AKA פיצ'רים), משנה לשנה המוצר השתנה לאט לאט (AKA גרסאות), ללא תכנית מסודרת של ממש (AKA דרישות), אלא על פי הנהגה רופפת של המקימים (AKA מייסדים), והגיע להיות מה שהוא היום.
בכל שנה, כל המשתתפים מחליטים להגיע, להתחפש, להביא איתם את הגיפטינג שלהם, ולהקים (או להשתייך ל) מחנה עם נושא מסויים, שפותחה לו פעילות כלשהי. כל משתתף מביא עימו עולם ומלואו, ויחד נוצר המוצר המדהים הזה.
לכל משתתף ישנה אחריות ויכולת השפעה כל כך עוצמתיים. אלה מכם שהיו אי פעם מידברן או דומיו, בוודאי מזדהים עם זה.
כל משתתף כאילו תכנן את החלק שלו במארג. כל משתתף מנהל את המיני-מוצר שלו, ולבסוף נולד לו המוצר השלם, הלא הוא Burning man.
מאז 1986 הייתה צמיחה שנתית ממוצעת של 41%, ב-15 שנה האחרונות צמיחה של 7%, ב-10 השנים האחרונות צמיחה של 6%, וב-5 השנים האחרונות 5%.
Burning man בוודאות כבר מזמן עבר משלב ה-innovation, בו רק early adopters מצאו בו ערך, לשלב ה-growth שמושך משתמשים יותר מיינסטרימים. אז מה צופן לנו העתיד?
אולי יקום לו מתחרה, שיחדש ויביא ערך גדול יותר, ולאט לאט Burning man ידעך. אולי הצמיחה פתאום תהפוך ויראלית ותשולש. אולי החלפת דור ישן בדור חדש, תביא ליצירת מוצר שונה לחלוטין בפתאומיות.
מה שבטוח, Burning man זה מוצר יוצא דופן, אבל הוא מוצר בכל זאת. אבל אם יש מוצר שאני יכול להיות בטוח שלא משחק "על פי הכללים", זה Burning man והאירועים האזוריים. ולכן, אני אפילו לא מתיימר לנסות לחזות מה יקרה.
בינתיים, אני כאן, יושב ומתבונן מהצד.
התחיל בתור בלוג, הצמיח לו פודקאסט, המשיך עם מיטאפים, וכיום שירות קצה לקצה לאסטרטגיות וטקטיקות מוצר.